תוכן עיניינים:

ניווט

את הניווט צריך לחלק לשני חלקים – ניווט בהרים וניווט בחלקי המישור ודרך ישובים.
בהרים באמת שאין בעייה לנווט. סימוני השבילים בשלושת המדינות הם פסים אדומים ולבנים ותמיד יש שלטים עם השם של היעד (יכול להיות נקודת הסוף של היום או נקודה בדרך לשם), בדרך כלל עם הערכת שעות הליכה.
אני חושב שבכל הטיול יצא לנו אולי פעמיים לפתוח את המפה ולהסתכל לאן ממשיכים (כמובן שלפני שבכלל יצאנו לטיול עברנו על כל המסלול וסימנו את השבילים). בסך הכל אין הרבה איך להסתבך בהרים, ואם מסתבכים אפשר להבין את זה יחסית מהר.
לעומת זאת, הניווט בחלקי המישור של הטיול (ממינכן עד לעלייה לTutzinger Hütte, מבלונו עד לונציה) וההליכה בתוך הישובים בדרך היא סיפור אחר. בחלקים האלה אין ממש סימון מוסדר. בחלק ממינכן למשל פשוט מסתמכים על זה שההליכה היא לרוב צמודה לנהר הIsar וחלק גדול הולכים על שבילי אופניים. דווקא בקטעים האלה יש פוטנציאל ברבור הרבה יותר גבוה ומומלץ להעזר בGPS.

באופן כללי האמצעים שאנחנו השתמשנו בהם בטיול היו 1. מפות (שכיסו את החלקים ההררים בלבד, כלומר מהיום השלישי עד היום ה22). 2. ספר על המסלול בגרמנית, אנחנו לא יודעים גרמנית אך המפות הקטנות והגרפים כן שימושיים, ואיתו גם הגיעו קבצי GPS של המסלול. 3. GPS (פלאפון).

GPS

אז אם כבר בGPS עסקיננו. כאמור לא לקחנו מכשיר GPS יעודי לטיול. מה שעשינו היה להתקין את תוכנת oruxmaps החינמית על אחד הפלאפונים, הורדנו מפות לשימוש offline (כי אין חיבור אינטרנט במהלך הטיול) והכנסו את קבצי הGPS (קבצי מסלול) שהגיעו ביחד עם הספר הגרמני.
האמת שלקחנו גם קבצי GPS נוספים שניתן להשיג חינם באתר באתר הזה אבל עד מהרה הבנו שהם לא מדוייקים (מהסיבה הפשוטה שהם הוקלטו לפני יותר מ10 שנים, ומאז היו שינויים בשבילים). הקבצים שהגיעו עם הספר התגלו כהרבה יותר מדוייקים.
חשוב לציין שGPS לבדו אינו פתרון ניווט, מהסיבה הפשוטה שאי אפשר לסמוך על קליטה 100% מהזמן, זה תלוי בתוואי השטח ובמזג אוויר. תמיד חשוב שיהיו גם מפות ורצוי שגם תדעו מראש על איזה מספרי שבילים אתם עולים ובאיזה מקומות אתם עוברים במהלך היום.

זמני הליכה

כמו שנכתב קודם, על השלטים בדרך כתובים זמני הליכה. לא הייתי סומך על הזמנים האלה תמיד כי הם לפעמים נוטים לזייף.
מלבד זאת, יש לכל יום זמן הליכה מוערך, צריך להבין שהזמנים שכתובים הם זמני הליכה נטו (לא כוללים הפסקות). הזמנים מחושבים לפי נוסחה של המועדונים האלפנים (שהם אחראים על הסימון של השבילים והשלטים).
אנחנו מצאנו שבעליות אנחנו מקדימים את הזמנים, במישור אנחנו על הזמן בערך ובירידות מפגרים קצת. אז אפשר להבין שזה ממש אישי, אחרי כמה ימי הליכה אתם כבר תבינו מה היחס שלכם לעומת הזמנים המוצהרים.
בסך הכל הזמנים מאוד שימושיים בשביל לדעת איפה כדי לעצור לארוחת צהריים, כמה זמן יקח להגיע לבקתה הבאה (בהחלט מעניין כאשר צפוי גשם משעה מסוימת) או לנקודה מסוימת וכו'.

אוכל ומים

הגענו לנקודה חשובה! אז ככה, יש פה אפשרויות שונות מבחינת הסתדרות עם אוכל אבל כל אחד והעדפות שלו. מה שאנחנו עשינו היה דיי פשוט:
Trail Mix - לקחנו מהבית כמות גדולה של אגוזים, קשיו, פירות יבשים, גרעינים ועוד. הmix לא מהווה ארוחה בפני עצמה אלא אוכל שאתה לוקח קצת ממנו כל שעה בערך ובכך שומר על אנרגיה זמינה בגוף. אני ממליץ לשים את רוב הכמות בשקית אחת אטומה בתיק וכל יום להעביר כמות קטנה לשקית קטנה שאפשר להכניס לכיס צדדי/כיס מכנסיים, חשוב שהmix יהיה זמין, כי אם לא אתם פשוט לא תאכלו ממנו (מעצלנות). כאשר נגמר לנו הmix קנינו עוד בישובים.
ארוחות בוקר – פשוט אכלנו את ארוחות הבוקר שיש בבקתה, ובימים של המלונות הזמנו רק מלונות עם ארוחת בוקר כלולה. ארוחות הבוקר בדרך כלל כוללות לחם (לעיתים לחם דחוס שקשה לאכול אבל מאוד מזין), גבינה (לבנה וצהובה), חמאה, כמה סוגי נקניקים וריבות.
ארוחות צהריים - כמעט בכל הבקתות (ובטח שבמלונות) ארוחת הבוקר הייתה בופה. מה שאיפשר לנו להכין סנדויצים להמשך הדרך. בימים שלא אילתרנו פתרונות (אכלנו יותר מהmix או שעצרנו בדרך לקנות משהו).
ארוחות ערב – פשוט קנינו בבקתות. או בישובים כאשר ישנו בישוב.

כמובן שניתן לעשות את המסלול בתצורה יותר עצמאית מבחינת אוכל, נגיד לאכול רק בוקר בבקתות, ואת ארוחות הצהריים והערב להכין עם גזייה. הפתרון הזה הוא לוגיסטית אפשרי כי עוברים כל כמה ימים (מקסימום 4) בישוב שניתן להצטייד בו. ואין ספק שזה גם מוזיל את הטיול המון. אבל זה כן אומר שסוחבים יותר, אז כל אחד והעדפה שלו.

לגבי מים, לא חסרות נקודות מילוי באמצע ימים, אך לרוב לא צריך. ממלאים ליטר וחצי – שלוש בכל בוקר (תלוי באורך היום) וזה מספיק. מקסימום יש נקודות מילוי בדרך שאפשר להשתמש בהן. את המים בבוקר ממלאים בבקתה אך יש לשים לב שיש איזה בקתה-שניים (בחלק האיטלקי) ששם המים מהברז לא מתאימים לשתייה וצריך לקנות מים! אל תסתכנו בקטע הזה, אתם לא רוצים לחטוף שלשולים שישביתו לכם את הטיול. אל דאגה, כאשר המים לא מתאימים לשתייה זה כתוב בשלט ליד הברז (בדרך כלל בגרמנית/איטלקית, אבל קל להבין). בנוסף אפשר תמיד לשאול נציג של הבקתה.

חלוקת היום הראשון

היום הראשון בטיול: Munich – Wolfratshausen הוא יום ארוך ביותר (32 קילומטר בלי ברבורים). אל תתנו לעובדה שזה יום מישורי להטעות אתכם, הוא לא יום פשוט. היום הראשון והשני (שהוא לפחות יותר קצר) הם ימים עם נופים יחסית משעממים ולעיתים קרובות הולכים על אספלט, מה שאומר כאבי רגלים.
אנחנו ממליצים בחום לפרק את היום הראשון ליומיים. כי לעשות אותו ביום אחד זה באמת סיוט, במיוחד שמדובר ביום הראשון של הטיול, יום שלרוב האנשים משמש כ"חימום". ניתן לעשות פירוק זה על ידי עצירה בעיירה Grünwald.
כמובן שזה לא חובה, בהחלט ניתן לעשות את היום הזה, זה גם מה שאנחנו עשינו. אבל מניסיון, זה פשוט יום מייאש. אציין גם שיש אנשים שמתחילים את הטיול ישר מBad Tulz (הנקודה שבה היום השני מסתיים). הסיבה היא שביום השלישי מתחילים את הקטעים ההררים. כך למעשה מדלגים על חלקי המישור ממינכן עד ההרים. זאת אופציה שניתן לשקול.

מבלונו לונציה

החלק האחרון של הטיול, אחרי שמסיימים את חציית האלפים ומגיעים לעיירה האיטלקית בלונו (Belluno) הוא חלק מישורי כמעט לחלוטין (ביום הראשון שלו עוד יש עלייה וירידה).
התכנון המקורי שלנו היה ללכת גם את החלק הזה, אך במהלך הטיול מטיילים נוספים אמרו לנו שהם מטיילים אך ורק עד בלונו (ואז חוזרים לגרמניה או ממשיכים ברכבת לונציה) מהסיבה הפשוטה שמדובר בימים מאוד משעממים (במיוחד יחסית לאלפים), הכוללים הרבה הליכה לאורך כבישים וערים. ובסופו של דבר ימים אלה עלולים להשאיר טעם רע בפה.
לאחר הפידבקים האלה החלטנו לא לבצע את החלק האחרון (חוץ מהיום האחרון בהחלט, שהוא ההליכה עצמה לונציה), את 4 הימים בין סיום האלפים ליום האחרון ביצענו באוטובוס.
כל אחד יאלץ להחליט עבור עצמו, האם אין לו בעיה ללכת 5 ימים יחסית נטולי טבע כדי לסיים את המסלול במלואו או להסתפק בחציית האלפים "בלבד" ולהגיע לונציה בדרך אחרת.

מזג אוויר וציוד חורף

דבר שחשוב להבין לגבי האלפים – המזג אוויר הפכפך מאוד. ברמה שאפשר לקום בבוקר ליום קייצי נטול עננים ותוך 3 שעות להיות תחת מטח גשם וברד. אפשר להסתמך על תחזיות מזג האוויר (אך לא ב100%).
אנחנו השתמשנו באתר YR שמאגד בתוכו תחזיות מזג אוויר מכל העולם וניתן להכניס אליו אפילו שמות של בקתות או מעברי הרים כדי למצוא את התחזית. גילנו גם שלרוב התחזיות של YR היו מבית שמאי, כלומר היו פסימיות יותר ממה שקרה בסוף.
כאשר קוראים את התחזית (שלרוב מסופקת ברמה של שעות, שזה מעולה!) חשוב לשים לב בעיקר לכמות המילימטרים גשם שירדו. עד 3-4 מילימטר בטווח של כמה שעות זה עוד סבבה. מעל לזה זה אומר ללכת בגשם שוטף. כיף כיף כיף.

מה שמכניס אותנו לנושא של ציוד חורף – כמעט בטוח יהיו לכם ימים גשומים (לנו היו יומיים של הליכה כל היום בגשם) ופה נכנס לתפקיד ציוד הגשם שלכם. אסור להתקמצן פה. על מה צריך לדאוג:
כיסוי תיק – זה לרוב מגיע עם התיק שאתם קונים, אם לא, תקנו נפרד, אין יותר מידי על מה לדבר פה.
מעיל – חשוב שיהיה מעיל אטום לגשם (waterproof), שימו לב שגם בין מעילים אטומים יש הבדלים. לצורך העניין אני הלכתי עם מעיל של Columbia בעוד ישי הלך עם מעיל של The North Face, שניהם הוגדרו כwaterproof. המעיל שלי "קרס" (נספג במים שחדרו פנימה) תוך 3-4 שעות בעוד המעיל שלו החזיק 6+. זה לא בקטע שיווקי, אלה היו פני הדברים.
מכנס גשם – אני לא בטוח שבארץ תמצאו מכנסי גשם. מכנס גשם אמיתי הוא מכנס ששמים מעל המכנס הרגיל שלכם. לרוב מכנסיים אלו יגיעו עם רוכסנים בצדדים שיאפשרו לשים ולהוריד אותם בלי להוריד את הנעליים.
כאשר אתם הולכים לחנות בארץ, יש מצב שהמוכר ינסה למכור לכם מכנס רגיל שהוא water repellent (דוחה מים), מכנס שכזה לא מיועד להחזיק מעמד בגשם שוטף לאורך זמן ולכן זה לא מספיק טוב! אתם צריכים מכנס יעודי.
נעליים – רוב נעלי ההליכה מגיעים עם שכבת הגנה ממים, בין עם בצורה של ממברנה (gore-tex וחבריו) או בכל דרך אחרת. חשוב שהנעליים שלהם יהיו עם הגנה, ואם עבר הרבה זמן מאז שקניתם את הנעליים, תדאגו לטפל בהם עם תכשיר שמחדש את העמידות במים (יש מלא כאלה בשוק).
קנייה של ציוד במינכן – במינכן, במיוחד במרכז העיר יש חנויות של The North Face וJack Wolfskin. אתם יכולים לקנות שם מה שחסר לכם (אני אישית קניתי שם מכנס גשם ופליז). כמובן אל תקנו שם את הנעליים שלכם, אני מקווה שזה מובן מעליו שאת הנעליים צריך "לשבור" לפחות חודש לפני הטיול.
מלבד הגשם, צריך להתייחס גם לקור. יהיו בוודאות ימים קרים, ככה זה בהרים. הציוד שאנחנו לקחנו איתנו היה חולצה ומכנס תרמי (לי לא יצא להשתמש במכנס), פליז, כובע צמר, חם צוואר וכפפות. היו לא מעט ימים שהשתמשתי בציוד הזה, מה לעשות, קר בהרים.

נקודה חשובה נוספת שקשורה במזג האוויר היא שצריך לקחת מראש אפשרות לשינויי מסלול. לנו לא קרה שמזג האוויר השפיע לנו על המסלול אך אחד המטיילים שפגשנו סיפר שחבר שלו שעשה את המסלול פספס הרבה מהמקומות "הנחשבים" לאורך המסלול בגלל שמזג האוויר לא אפשר להגיע אליהם.

שפה

השפה השולטת ברוב השביל היא גרמנית. גם כאשר עוברים לאיטליה, בתחילת איטליה (דרום טירול) עוד דוברים גרמנית. לרוב האנשים שפוגשים דוברים גם אנגלית (לפחות בגרמניה ואוסטריה). טיפ שימושי ביותר הוא להוריד את google translate לפלאפון. למרות שאין חיבור אינטרנט ניתן להוריד חבילות שפות לשימוש offline. תורידו את החבילה של גרמנית ואיטלקית ואתם מסודרים!
בתכלס המקום שזה הכי יורגש בו זה בארוחות, בבקתות התפריטים הם כמעט תמיד רק בגרמנית. ואז או שנוקטים בשיטת "נחש וקווה לטוב" או שהולכים על מה שברור (שניצל וגולש הן מילים אוניברסליות) או שמבקשים תרגום מהגרמני הקרוב למושבכם.
אגב, בירת חיטה אם אתם רוצים להזמין נקראת וייסביר (weissbier). הבירות חיטה בבוואריה (וגם באוסטריה) הן מעולות!

ימי מנוחה

טיול של 28 יום הוא ארוך והרבה יכול לקרות באמצע. לכן רצוי לפנות כמה ימים לכל מצב שלא יהיה (אל תקבעו טיסה חזרה לארץ 29 יום אחרי שיצאתם לטיול...).
יכולות להיות מספר סיבות לקחת יום מנוחה, סיבה ראשונה היא פיזית. יכול להיות שיום מסויים (או רצף) ימים ישאיר אתכם מותשים ותרצו לעשות הפסקת רענון.
סיבה שנייה יכולה להיות מזג אוויר, יכול להיות שיהיה מזג אוויר שפשוט לא יאפשר לכם להמשיך (אל דאגה, אפשר לברר בבקתה האם אפשרי להמשיך או לא). לרוב זה מותיר שתי אפשרויות, אחת היא לעצור ולחכות למחר (בתקווה שאכן יום אחד יספיק) והשנייה היא לסטות מהמסלול.
סיבה שלישית היא בריאותית, יכול להיות מצב בו יש לכם שריר/גיד שדורש מנוחה או שחטפתם איזה קירור קל שמומלץ לנוח בשבילו איזה יום. אנחנו מאוד מקווים של יהיה לכם משהו חמור יותר מזה, אבל זה גם משהו שצריך לקחת בחשבון, יצא לנו לראות 2 אנשים שחולצו באמצע הדרך בעקבות מצב בריאותי (הם לא עשו מינכן-ונציה אלא מסלולים אחרים).

אם מזג האוויר והגוף מאפשרים בהחלט אפשר לעשות את כל השביל ברצף, אנחנו פגשנו בדרך 3 אנשים שהלכו רצוף ממינכן לבלונו, אבל בשביל רובנו נראה לי כדי לתכנן כמה ימי מנוחה. בגדול אזור 5 ימי מנוחה אמורים להספיק.
אנחנו לקחנו 6 ימי מנוחה, יומיים היו בעקבות מזג אוויר. יום למנוחה סתם ככה. 3 בעקבות פציעה (שדרשה בדיקה של רופא, זה דיי קיצוני אז לא סביר שיקרה לרוב האנשים).

חברות במועדון האלפיני

כמו שצויין בעמוד "בקתות". חברות במועדון אלפיני מקנה לכם הנחה משמעותית בלינה בבקתות. מלבד הטבה זו מקבלים גם ביטוח רפואי וחילוץ (לפחות במועדון האוסטרי).
זה לא באמת משנה לאיזה מועדון נרשמים כי המועדנים מעניקים את הנחת הלינה לחברי המועדונים האחרים.
הכי פשוט בשבילנו זה להרשם לסניף הבריטי של המועדון האוסטרי, מהסיבה הפשוטה שככה ניתן להרשם online ובאנגלית.
החברות עולה באזור ה40 יורו לשנה קלנדרית (כלומר אם עשיתם מנוי ממאי הוא תקף עד ינואר). את כרטיס החברות הם שולחים לארץ (המשלוח עולה כמה יורו), לאחר הקבלה של הכרטיס צריך לחתום עליו ולא לשכוח לקחת אותו אתכם!
ניתן כאמור להרשם באתר של הסניף הבריטי.

בחירת מקומות לינה בערים ובישובים

יש כמה לילות בטיול שבהם ישנים בישוביים ולא בבקתות (בעיקר הימים שלפני ואחרי האלפים, אך לעיתים גם בחצייה עצמה). אנחנו השתמשנו בHotels-Combined כדי למצוא את האופציה הזולה ביותר. מומלץ. לעיתים הגענו לישוב וחיפשנו איזה מקום עם wifi רק כדי להתחבר ולמצוא מלון.

הSchiara, כן או לא?

ממש בסוף חציית האלפים (יום 22) מטפסים להר בשם הSchiara. העלייה היא סטנדרטית אך הירידה ממנו בצד הדרומי היא במסלול מסוג via ferrata. אתם מוזמנים להכנס לקישור כדי ללמוד עוד על הנושא אך בקיצור: מדובר במסלול שבו יש כבל ברזל לאורך ההליכה, לכבל זה מתחברים בעזרת רתמה ומלבד זאת גם חובשים קסדה. הרעיון הוא לאפשר מעבר על שביל שבלי ציוד וכבל היה מאוד מסוכן (עד כדי בלתי אפשרי) ללכת בו.
הvia ferrata של ההSchiara מדורג בינוני. עבור אנשים שאין להם ניסיון קודם בהליכה על פראטות מדובר בסיכון מסוים. בנוסף, ספציפית את הקטע הזה, שנקרא via ferrata Marmol אמורים לעשות בעלייה ולא בירידה (זה לא שאסור לעשות אותו בירידה, פשוט הדרך המקובלת היא לעלות אותו). עליות הן לרוב קלות יותר מירידות מיכוון שקל יותר לראות איפה צריך להניח את הרגלים.
את הציוד (רתמה וקסדה) לא חייבים לסחוב כל הדרך ממינכן, ניתן לשכור אותו בבקתות שנמצאות לפני.
עבור אנשים שלא מבצעים את הירידה הזו יש מסלול אלטרנטיבי שיורד לעמק, אך מסלול זה גורם לדילוג על יום 23 (מיכוון שלבקתה בסוף יום 22 אפשר להגיע מצפון רק דרך הvia ferrata).
ההחלטה האם לעשות את הvia ferrata או לא היא אישית עבור כל אחד. אנחנו החלטנו בעקבות המלצות ממטיילים נוספים לא לעשות את הmarmol בגלל חוסר הניסיון של שנינו בפרטות. זאת לא הפרטה האידאלית בתור פרטה ראשונה.
עם זאת אציין שיש עדויות של אנשים שזאת היתה הvia ferrata הראשונה שלהם. זה בהחלט אפשרי וזה קורה.